נקודה מהזוהר לפרשת תולדות

אחת השאלות היותר מפורסמות בפרשת תולדות נוגעות ל"רמאות" שבה קיבל יעקב את הברכות. זוהי שאלה שנוגעת למספר רבדים, החל מהשאלה לגבי ה"מוסריות" של יעקב אבינו (ורבקה אימנו) והעובדה שהוא מרמה כך את אביו, עבור דרך העובדה שרבקה לא יכולה או לא רוצה לחשוף בפני יצחק את התנהגותו של עשיו ומקומו בעולם וכלה בשאלה האם ברכות שהושגו בדרך כזו הן ברכות ראויות. מבין תשובות הפרשנים, ידועה מאוד תשובתו של רש"י, שמוכיח מלשון הכתוב שיעקב אבינו לא ממש שיקר, וידועות לא פחות הקושיות והקשיים על תשובה זו...

נראה שהזוהר הקדוש מתייחס אף הוא לשאלה זו, מבלי להביא אותה במפורש. הזוהר מתאר שעשיו שייך לצד של הנחש, שבא והסית את אדם הראשון, ואומר- "בגין כך אזדמן יעקב בחכמתא ובעקימו שאייתי ברכן עליה שיעקב, דאיהו כגוונא דאדם הראשון ואתנטלו מההוא חוויא דאיהו שפת שקר, דכמא שיקרא אמר... (תרגום- "ומשום כך בא יעקב אבינו בחכמה ובעקמימות (תרגום אחר- במרמה ובעקשות) והביא ברכות על יעקב שהוא כמו אדם הראשון ונלקחו מהנחש שהוא שפת שקר, שהרבה שקר אמר והרבה דברי שקר עשה כדי לפתות (לאכילת עץ הדעת)... וזו היתה מידה כנגד מידה... ובא יעקב ונטל ממנו את הברכות...".

מכיוון שאצל הזוהר הזמנים והדורות ממוזגים זה בזה, הרי שיעקב, שהוא אדם הראשון, בא ונוטל בחזרה את הברכות מעשיו, שהוא הנחש שגנב והטעה ורימה את אדם הראשון ונטל ממנו את הברכות... וממילא זו מידה כנגד מידה, ויעקב היה צריך לבוא דווקא ברמאות ובשקר כדי לקיים את המידה כנגד מידה. הברכות שחוזרות למקורן חייבות לחזור באותה מידה וצורה שבה הם נלקחו מאדם הראשון ושם השקר והמרמה היו חלק מרכזי של העניין... ובכך חוזרות הברכות למקורן בדרך הנכונה.